אגרת חוב (אג"ח)
אגרת חוב – (בראשי תיבות: אָגָ"ח; בריבוי איגְרות חוב או אג"חים) היא נייר ערך המהווה תעודת התחייבות לתשלום חוב. זהו מכשיר פיננסי בעזרתו לווים גופים שונים כסף.
אג"ח היא למעשה נייר ערך, המהווה תעודת התחייבות לתשלום חוב ומאפשרת לחברות ולממשלות לגייס כסף מציבור המשקיעים. רכישת אג"ח מהווה התחייבות מצד הגוף שהנפיק אותה לתשלום חוב. על גבי האג"ח מצוינים תנאי ההחזר של ההלוואה, לפיהם מתחייב הלווה להחזיר למלווה את הסכום המקורי ששולם על ידו, בתוספת ריבית ולעיתים גם הצמדה. המלווה יודע מראש מהו גובה הריבית שהוא צפוי לקבל ובאילו מועדים. אג"ח היא נייר ערך סחיר לרוב וניתן לקנות או למכור אותה במסחר בבורסה כדאיות השקעה כספית , ללא קשר למועד קבלת הריביות או החזר הקרן. לכל אג"ח שנסחרת יש מחיר שוק, שנקבע בהתאם להיצע ולביקוש. כיום קיימים מספר סוגי אג"ח: אג"ח ממשלתיות, אג"ח מוניציפליות ואג"ח קונצרניות.
אגרות חוב ממשלתיות
אגרת חוב ממשלתית מונפקת על ידי ממשלות בעולם וגם בישראל, במטרה לגייס הון לפרויקטים ולמימון התקציב. אגרות חוב אלו יכולות להעניק לבעליהן ריבית קבועה או משתנה, צמודה למדד או לא צמודה ועוד. ככלל, אג"ח ממשלתיות נחשבות לנכס סולידי יחסית בתיק ההשקעות.
בישראל יש מספר סוגים של אג"ח ממשלתיות
- אג"ח מיועדות – אגרות חוב המונפקות על-ידי הממשלה תוך מתן התחייבות לריבית קבועה, שמיועדות אך ורק לנכסים שבקרנות הפנסיה (ובעבר גם לחלק מביטוחי המנהלים) ולא ניתן לרכוש אותן באופן עצמאי.
אג"ח סחירות- אג"ח שנסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בקטגוריה זו נכללות אג"ח ממשלתיות צמודות למדד שמעניקות ריבית נקובה למחירים לצרכן. בנוסף, ישנן אג"ח ממשלתיות שקליות ואג"ח בריבית משתנה.
מק"מ- סוג נוסף של אג"ח ממשלתית הוא המק"מ (מלווה קצר מועד), שאורך חייו הוא עד שנה ובאופן יוצא דופן מונפק על ידי בנק ישראל ולא על ידי הממשלה.
אג"ח קונצרניות – אגרת חוב קונצרנית מאפשרת לחברות עסקיות ללוות כסף מהציבור כתחליף לקבלת הלוואה מהבנק, לטובת פרויקטים שונים, גיוס עובדים, פיתוח מוצרים חדשים ועוד. בהשוואה לאג"ח ממשלתית, הסיכון בהשקעה באג"ח קונצרני גבוה יותר, לאור הסיכון שהחברה תגיע למצב של חדלות פרעון ולא תוכל לעמוד בהתחייבויות שלה למלווים ולמשקיעים.
מילון מושגים אגרת חוב (אג"ח)
- ערך כולל: מספר האיגרות שהוצאו במכפלת סכומן.
- ערך נקוב: בישראל איגרות חוב מונפקות תמיד לפי ערך ראשוני , ועשויות לשאת הצמדה על פי תנאי התשקיף. ייתכן וערך האיגרת בעת ההנפקה יהיה נמוך יותר (הנפקה בנכיון) או גבוה יותר (הנפקה בפרמיה), וכן שהיא תיסחר במחיר נמוך או גבוה יותר.
- ריבית (קופון): תוספת התשלום שמנפיק האיגרת מתחייב לשלם לבעלי איגרות החוב. תשלום ריבית מועבר בדרך כלל פעם או פעמיים בשנה. שיעור הריבית על איגרות חוב נקבע מראש בעת הנפקת האיגרת.
- מועד לפדיון: המועד (תאריך) בו האיגרת ניתנת לפדיון ככסף מזומן. מועד הפדיון של איגרת מאפשר למשקיעים או לרוכשים לדעת מתי תשולם תמורת האיגרת ולאורך כמה זמן תשולם ריבית עליה. הטווח הרגיל לאיגרות חוב הוא בין שנה ל-30 שנה. ישנם שלושה סוגים עיקריים של מועדי פדיון לאיגרות חוב:
- אגרת חוב קצר מועד: לפדיון בתוך פחות משנה. במרבית המקרים מדובר במק"מים.
- אגרת חוב לטווח בינוני: לפדיון בין שנה לעשר שנים.
- אגרת חוב לטווח ארוך: לפדיון בתוך יותר מעשר שנים. הטווח המרבי הרגיל לאג"ח לטווח ארוך הוא 30 שנה, אך ישנן גם איגרות עם טווח של מאה שנה וישנן איגרות שלעולם אינן נפדות (והמחזיק בהן מרוויח רק את הריבית התקופתית שהן משלמות).
- מחיר שוק: מחיר הקניה של האיגרת בשוק ההון כיום. מחיר זה הוא הערך היחידי באג"ח שמושפע באופן ישיר ממצב השוק, והוא נקבע על פי הביקוש שיש לאיגרת.
- תשואה (שנתית לפדיון): אחוז התשואה השנתי שישיג אדם שיקנה את האיגרת במחיר השוק שלה, ויחזיק בה עד למועד הפירעון. התשואה היא, כמובן, פועל יוצא של מחיר השוק.
- משך חיים ממוצע (מח"מ): זהו הממוצע המשוקלל של זמן פירעון הקרן ותשלומי הריבית של האיגרת. .
- עקום התשואה: עקום המתאר את המבנה העיתי של שערי ריבית, כלומר את התלות של התשואה על איגרת חוב כלשהי במשכה של תקופת המימוש הנתונה לאותה איגרת.
